נקודה מהזוהר לפרשת ויגש

הזהר מרבה לדרוש את הלשון "ויגש אליו יהודה". ה"גישה" של יהודה לקראת יוסף, המפגש ביניהם וההידברות הם מעשים בעלי משמעות רחבה בעיני הזהר- מפגש של שני כוחות, של שני מלכים, של שתי גישות ועוד. באחת הדרשות הזהר מרחיב בחשיבות האירוע לכל העולם כולו- "ר אלעזר אמר, ויגש אליו יהודה, מ"ט יהודה, בגין דהכי אצטרך דאיהו ערב... ורזא דמילה, יהודה ויוסף הכי אצטריכו לאתקרבא כחדא...".

ר' אלעזר מתחיל באופן מיוחד, בתחילה הוא מעלה את הפשט ולאחר מכן את הסוד. הוא מעלה את השאלה מדוע ניגש דווקא יהודה ועונה שזה מה שהיה צריך מבחינה מעשית, כי יהודה ערב את אחיו. אולם הוא מיד מוסיף את הצד הפנימי – (תרגום)- "יהודה ויוסף היו צריכים להתקרב אחד אל השני, כי יוסף הוא צדיק ויהודה הוא מלך... והקרבה ביניהם גרמה לכמה טובות בעולם, גרמה לשלום בין השבטים, גרמה לשלום ביניהם, גרמה לתחיית רוח יעקב ולכן הם התקרבו בכל מה שצריך, גם למעלה ולגם למטה.".

אחרי ציון הצורך בגישה של יהודה מבחינה מעשית, מביא רבי אלעזר את הצד הפנימי של המפגש, של הגישה. מפגש בין "מלך" לצדיק", שמיד מוליד טוב לכל העולם כולו. החיבור בין המלך לצדיק (מבחינה פנימית יש משמעות עמוקה לכל אחד מהתארים הללו), הוא חיבור מוכרח שגורם לירידת שפע וטוב לעולם כולו. והוא לא רק חיבור כאן, בעולם הזה, אלא הוא חיבור עמוק שעובר בכל העולמות, למטה ולמעלה.